משמעות הדלקת נרות חנוכה בעזה

הרב יניב חניאיגכסליותשפג07/12/2022
שאלה:
שלום לרב. מדי יום אנחנו רואים, ברוך השם, סרטונים של חיילי צה״ל היקרים שמדליקים נרות חנוכה ברחבי העיר עזה, ואף שהדבר מחמם את הלב אבל הסתפקתי אם החיילים יוצאים בהדלקה שכזו, או שמא יש לזה רק משמעות סמלי.
תשובה:
שלום וברכה וחג אורים שמח.מבואר מהרבה פוסקים שנרות חנוכה מדליקים רק בבית, ואם אין לאדם בית או שנמצא מחוץ לביתו ואין מי שידליק בביתו, אין חיוב הדלקה.
וניתן להסביר זאת על פי החקירה שהביא השפת אמת (שבת כא ד״ה ת״ר) אם מצות נר חנוכה היא חובת גברא, דהיינו שיש חובה על כל אחד ואחד להיות מדליק או לצאת ע"י אחרים בהדלקה ע״י השתתפותו בפרוטה, או שמא היא חובת חפצא כמו מזוזה שמספיק מזוזה אחת בבית אפילו אם גרים בבית כמה משפחות, וכמו נר שבת דסגי שיהיה בבית נר דלוק, דהיינו המצוה היא על הבית שיהיה בו נר חנוכה. ונפקא מינה לגבי מי שאין לו בית, שאם היא מצוה על האדם להדליק וישנו תנאי שההדלקה תהיה בבית, אם כן יש לו חיוב לשכור מקום על מנת להדליק. אולם אם החיוב הוא על הבית, א״כ כיון שאין לו בית הרי הוא פטור מההדלקה. ומדברי כמה פוסקים מוכח שהחיוב הינו על הבית בלבד, וכן עולה מדברי התוספות (סוכה מו,א ד״ה הרואה) שכתבו שברכת הראיה נאמרה למי שאין לו בית ואין בידו לקיים את המצוה. וכן הוא לשון הרמב״ם: "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד", וכן עולה מדברי רש״י (שבת כג,א ד״ה הרואה) שכתב שברכת על הנסים שמברך הרואה הוזקקה למי שנמצא בספינה ואין לו בית להדליק, ומוכח שכיון שנמצא בספינה ולא בבית אין הוא מדליק ולכן אינו מברך את ברכת ’להדליר נר חנוכה’. וכן מוכח מהרא״ש (פ״ב סימן ח), ובסמ״ק (מצוה רפ) שכתבו שאין מדליקים בספינה. וכן כתב הפני יהושע (שבת כא,ב דה תנו רבנן) אחר שהקשה מדוע בנר חנוכה אין חיוב על כל אדם להדליק, ועוד מדוע אין אומרים בדין הדלקה שמצוה בו יותר מבשלוחו כשם שאומרים בשאר מצוות. ועל פי זה יצא לחדש שחז״ל תיקנו את מצוות ההדלקה כאילו היתה חובת הבית.
לעומת זאת ישנם ראיות הפוכות שמצוות ההדלקה היא על האדם, דבגמרא (שבת כג,א) אמר רב ששת שאכסנאי חייב בנר חנוכה, ורבי זירא אמר שבתחילה היה משתתף בפרוטה עם בעל הבית המארחו, ולאחר שהתחתן אמר שכבר אין לו צורך להשתתף כיון שאשתו מדליקה בביתו. ומדבריו עולה שיש חיוב עצמי על כל אחד להדליק או להשתתף עם אחרים. וא״כ משמע שנר חנוכה היא מצוות הגוף. ויותר מבואר כן בדברי הר"ן (על הרי״ף עמוד י) שכתב שאורח חייב אע״פ שאין לו בית, דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטרו מן המזוזה, עכ״ל. ומדבריו עולה בברירות שחיוב נר חנוכה הוא חיוב עצמי ולא חיוב על הבית.
למעשה כתב האור לציון (ח״ד עמוד רפח) שהבית יוסף (סימן תרעא ס״ז) הכריע שמי שאין לו בית פטור מדבריו שהדלקת נרות בבית הכנסת נועדה עבור האורחים שאין להם בית להדליק בו.
ואין ללמוד בדין הדלקה בבית הכנסת להדליק במקום התכנסות של ציבור, שיתכן שהמנהג להדליק בבית הכנסת נקבע כך כיון שהמקום נקרא בית מקדש מעט ודומה בזה לבית המקדש, ולכן רק הנמהג ניתקן רק בבית תפילה קבוע (אור לציון ח״ד עמוד רמט).
ולכן למעשה ניתן לצאת ידי חובת הדלקה רק במקום בו החיילים לנים או שיצאו בהדלקה של בני משפחותיהם בבית. והדלקת נרות ברחובות העיר עזה היא רק סימלית.
תשובות נוספות בנושא-
הדלקת נרות לעקורים מביתם
אדם השוכר חדר בבית מלון ידליק בחדרו שכן אותו חדר נחשב כביתו לזמן שהוא שוהה שם, דמאי שנא מבית רגיל שהוא שוכר. וכן גם כתב המהרש״ם (ח״ד סימן קמו) שמי ששוכר חדר ברכבת ללילה, אותו חדר נחשב כביתו לגבי ההדלקה.
ופשוט שאין להדליק בלובי ובפרוזדור כיון שאינו מקום המיוחד לו, וכמו כן אין להדליק בחדר האוכל המשותף כיון שאינו מיוחד לו, ורק ניתן לו רשות שימוש כיון שהוא שוכר חדר במלון, ולא כמו שכתבו כמה מספרי זמנינו שחשבו שכיון שהרמ"א (סימן תרעז ס״א) כתב שיש להדליק במקום אכילה לכן ידליק בחדר האוכל, וזה אינו כמו שביארנו שהמקום צריך להיות שלו.
וכן הביא הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש חנוכה פרק לט הלכה יא) שאין רשאי להדליק בלובי על השלחן, והוסיף שאם אין מרשים לו להדליק בפתח חדרו, צריך לחפש מקום אחר, ומשמע שאינו יכול להליק בשום מקום אחר במלון. וכן פסק הגרב״צ אבא שאול באור לציון (ח״ד עמוד רפט) שאין יוצא ידי חובתו בחדר האוכל של המלון, אלא ידליק בחדרו כיון שישן שם והחדר מושכר לו באופן פרטי.
וכתב הגרי״ש אלישיב שאם המלון אינו מרשה לו להדליק בחדר אסור להדליק ואם הדליק ללא רשות הוי גזל ולא יצא ידי חובתו. ויש להסביר דבריו שכיון שהשכירו לו את החדר בתנאי שלא ידליק שם, אם כן המדליק עבר על התנאי ונחשב זה כאילו שוהה בחדר ללא רשות.
יתכן שהאופן בו נמצאים היום המפונים, דהיינו שהם מתארחים במלון לתקופה ארוכה, אם הם אוכלים תמיד בחדר האוכל ויש לכל אחד שלחן ומקום קבוע לו ולמשפחתו שאז יוכל להדליק שם אם אכן בעלי המלון אינם מרשים להדליק בחדרים.
ויהי רצון שבחג אורים זה נצא מאפילה לאורה והקב״ה יעשה לנו נסים כשם שעשה לנו בימים ההם בזמן הזה.
אדם השוכר חדר בבית מלון ידליק בחדרו שכן אותו חדר נחשב כביתו לזמן שהוא שוהה שם, דמאי שנא מבית רגיל שהוא שוכר. וכן גם כתב המהרש״ם (ח״ד סימן קמו) שמי ששוכר חדר ברכבת ללילה, אותו חדר נחשב כביתו לגבי ההדלקה.
ופשוט שאין להדליק בלובי ובפרוזדור כיון שאינו מקום המיוחד לו, וכמו כן אין להדליק בחדר האוכל המשותף כיון שאינו מיוחד לו, ורק ניתן לו רשות שימוש כיון שהוא שוכר חדר במלון, ולא כמו שכתבו כמה מספרי זמנינו שחשבו שכיון שהרמ"א (סימן תרעז ס״א) כתב שיש להדליק במקום אכילה לכן ידליק בחדר האוכל, וזה אינו כמו שביארנו שהמקום צריך להיות שלו.
וכן הביא הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש חנוכה פרק לט הלכה יא) שאין רשאי להדליק בלובי על השלחן, והוסיף שאם אין מרשים לו להדליק בפתח חדרו, צריך לחפש מקום אחר, ומשמע שאינו יכול להליק בשום מקום אחר במלון. וכן פסק הגרב״צ אבא שאול באור לציון (ח״ד עמוד רפט) שאין יוצא ידי חובתו בחדר האוכל של המלון, אלא ידליק בחדרו כיון שישן שם והחדר מושכר לו באופן פרטי.
וכתב הגרי״ש אלישיב שאם המלון אינו מרשה לו להדליק בחדר אסור להדליק ואם הדליק ללא רשות הוי גזל ולא יצא ידי חובתו. ויש להסביר דבריו שכיון שהשכירו לו את החדר בתנאי שלא ידליק שם, אם כן המדליק עבר על התנאי ונחשב זה כאילו שוהה בחדר ללא רשות.
יתכן שהאופן בו נמצאים היום המפונים, דהיינו שהם מתארחים במלון לתקופה ארוכה, אם הם אוכלים תמיד בחדר האוכל ויש לכל אחד שלחן ומקום קבוע לו ולמשפחתו שאז יוכל להדליק שם אם אכן בעלי המלון אינם מרשים להדליק בחדרים.
ויהי רצון שבחג אורים זה נצא מאפילה לאורה והקב״ה יעשה לנו נסים כשם שעשה לנו בימים ההם בזמן הזה.
מסיבות חנוכה בעת מלחמה
שלום וברכה.
שאלתכם תלויה במחלוקת הפוסקים אם סעודות חנוכה הם סעודות מצוה או רשות, שאם הסעודה נחשבת מצוה ניתן לקיים כן גם בזמן זה, ואם נחשבת כסעודת רשות מן הנכון להימנע.
דהנה השלחן ערוך (סימן תרע ס״ב) הביא את דעת המהר״ם מרוטנבורג שריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות רשות, שלא קבעום למשתה ושמחה אלא להלל ולהודות. והרמ״א הביא דעת החולקים (מהר״א מפראג) וכתב שיש בהם קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום שבאותם הימים היה חנוכת המזבח. ונוהגים לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודות מצוה, עכ״ל.
וזה שאמרנו לעיל שיש להקל אם הסעודה נחשבת מצוה, נלמד מדברי הרמ״א (יו״ד סימן שצא ס״ב) שהביא המנהג באבל שרשאי להקל להשתתף בסעודת מצוה הנעשית בביתו, וז״ל: "אבל תוך שלושים אסור לכל סעודת מצוה שבעולם, אבל סעודת מצוה דלית ביה שמחה מותר ליכנס בה, כגון פדיון הבן וכו’ מותר לאכול שם אפילו תוך שבעה, ובלבד שלא יצא מפתח ביתו. והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י״ב חודש אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכל שכן בשאר סעודות שאין בהם שמחה".
וכתב הגרש״ז אורבעך (הליכות שלמה חנוכה פרק יז אות יג) שאבלים בתוך י״ב חודש מותרים להשתתף בסעודת חנוכה משפחתית, וכן הביא בספר גשר החיים (ח״א פרק כא ס״ח ס״ו) שמקילין כהגליון מהרש״א (ד״ה אבל) ובית לחם יהודה שכתבו שסעודת חנוכה הוו סעודת מצוה. ואם כן יש ללמוד קל וחומר שאם אבל רשאי להשתתף במסיבת הודאה של חנוכה, כל שכן שרשאים בזמן מלחמה.
וניתן להקל גם לספרדים (אף שכתב השלחן ערוך שסעודות חנוכה הם סעודות הרשות) על פי מה שכתב הגר״ע יוסף (חזון עובדיה חנוכה, עמוד יח) שאם מנצלים מסיבות כאלה לדרשות בדברי תורה ויראת שמים, ודאי אז נחשבות סעודות אלו כסעודות מצוה.
שלום וברכה.
שאלתכם תלויה במחלוקת הפוסקים אם סעודות חנוכה הם סעודות מצוה או רשות, שאם הסעודה נחשבת מצוה ניתן לקיים כן גם בזמן זה, ואם נחשבת כסעודת רשות מן הנכון להימנע.
דהנה השלחן ערוך (סימן תרע ס״ב) הביא את דעת המהר״ם מרוטנבורג שריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות רשות, שלא קבעום למשתה ושמחה אלא להלל ולהודות. והרמ״א הביא דעת החולקים (מהר״א מפראג) וכתב שיש בהם קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום שבאותם הימים היה חנוכת המזבח. ונוהגים לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודות מצוה, עכ״ל.
וזה שאמרנו לעיל שיש להקל אם הסעודה נחשבת מצוה, נלמד מדברי הרמ״א (יו״ד סימן שצא ס״ב) שהביא המנהג באבל שרשאי להקל להשתתף בסעודת מצוה הנעשית בביתו, וז״ל: "אבל תוך שלושים אסור לכל סעודת מצוה שבעולם, אבל סעודת מצוה דלית ביה שמחה מותר ליכנס בה, כגון פדיון הבן וכו’ מותר לאכול שם אפילו תוך שבעה, ובלבד שלא יצא מפתח ביתו. והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י״ב חודש אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכל שכן בשאר סעודות שאין בהם שמחה".
וכתב הגרש״ז אורבעך (הליכות שלמה חנוכה פרק יז אות יג) שאבלים בתוך י״ב חודש מותרים להשתתף בסעודת חנוכה משפחתית, וכן הביא בספר גשר החיים (ח״א פרק כא ס״ח ס״ו) שמקילין כהגליון מהרש״א (ד״ה אבל) ובית לחם יהודה שכתבו שסעודת חנוכה הוו סעודת מצוה. ואם כן יש ללמוד קל וחומר שאם אבל רשאי להשתתף במסיבת הודאה של חנוכה, כל שכן שרשאים בזמן מלחמה.
וניתן להקל גם לספרדים (אף שכתב השלחן ערוך שסעודות חנוכה הם סעודות הרשות) על פי מה שכתב הגר״ע יוסף (חזון עובדיה חנוכה, עמוד יח) שאם מנצלים מסיבות כאלה לדרשות בדברי תורה ויראת שמים, ודאי אז נחשבות סעודות אלו כסעודות מצוה.
האם אוננות היא לא צורך פיזי?
שלום רב,
בסיס השאלה שלך הוא כמובן ההבדל הגדול בין תפיסת העולם של העולם המודרני לגבי אוננות ושזל, לעומת התורה. אכן ההלכה רואה באוננות גברית חטא חמור מאוד ועל פי תורת הסוד מדובר על ה"חטא הידוע" ואחד החמורים שאדם יכול לעבור. בספרות של התורה הפנימית יש עיסוק רב ותכוף בענין הזה ובמשמעותו. אולם, חשוב לציין, שכבר ציינתי בעבר שיש ראשונים שמתייחסים לחטא פחות בחומרא, אולם לכל הדעות מדובר לפחות באיסור גמור מבחינה הלכתית.
אם זו אכן השאלה, הפער בין הגישות, אז חשוב לדעת שהקביעה שהאוננות היא צורך פיזיולוגי ונפשי כאחד היא קביעה לא מדעית... והיא סוביקטיבית, היא אמנם מקובלת היום מאוד בקרב החוגים שאינם שומרים תורה ומצוות, אולם היא איננה מוכחת מדעית בשום צורה, כמובן, ולכאורה גם אי אפשר ממש להוכיח אותה... עד כמה שידוע לנו יכול להיות גם להיפך לחלוטין, שבריאותם הנפשית של גברים שלא אוננו היא גבוהה וחייהם מאושרים יותר מאשר להיפך. מדעית.
ולכן הנקודה הראשונה היא להפנים שלא מדובר על "מדע" מול אמונה... או על הוכחות מוחלטות בצורה שכלית. זו נקודת מבט, ומחקרים מבוססי גישה.
השאלה הגדולה, שממנה אולי היה ראוי להתחיל, היא שאלת היחס. אני נוהג תמיד לספר לתלמידים שפעם בשעת שמירה בצבא, שאל אותי החבר הלא דתי ששמר איתי האם זה באמת אפשרי שעד לאותו גיל (הייתי בגיל 21) לא נגעתי באף אחת... כשעניתי שכן, הוא אמר שזה פשוט לא יתכן. פשוט סתם שקר... ואתה יודע, האמנתי לו! האמנתי שמבחינתו זה פשוט שקר מוחלט... במצבו הוא לא יכול היה להבין שזה יתכן. כולנו חוטאים בכך, אנחנו נוהגים לדון אחרים על פי אמות המידה שלנו... כך אני, לדוגמא, יכול לומר שלא יכתן שיש בימינו מי שלומד 20 שעות ביממה וישן 4, פשוט לא יתכן... אבל לאנשים במדרגות אחרות, זה יתכן.
כך יחס התורה לנושא שלנו, היחס לעולם המיני, לאוננות, לגירוי שהוא יוצר, הוא תוצאה של חינוך עצמי ואדם יכול לחנך את עצמו לא לאונן... לא לקיים יחסים עם נשים מזדמנות, אני זוכר תקופות ארוכות בישיבה שזה פשוט לא היה בלקסיקון שלי לחשוב על זה... חייתי בעולם כל כך רוחני שפשוט לא הייתי שם.
לרוב האנשים זה קשה יותר, מכיוון שהם לא מפנימים שזה בידם. לא מבינים שבסופו של דבר המיניות (המטורפת, זו שאנו חיים בה היום) היא תוצאה של גירוי עצמי ושל רצון להיות שם, תראה את כל תעשיית המין והגירוי, גברים שבולעים ויאגרה רק כדי שהם יהיו מגורים יותר, תעשיית לבוש של נשים שכל עניינה זה לשדר מיניות... האדם נהנה להביא את עצמו למצב של גירוי מיני תמידי (בהיעדר הגדרה טובה יותר) ואחר לומר "זה לא בשליטתי, אני עבד של הדבר הזה".
אכן התורה לא טוענת בשום מקום שטוב "לא לאונן". התורה איננה ספר מדע ואיננה מספקת נתונים האם זה טוב או רע "מדעית" בצורה ישירה... אולם התורה מגדירה מבחינתה תקופות ארוכות (שבועיים בחודש, ולעיתים חודשים של אחרי לידה) שבהם אסור לגבר לגעת באשתו... ובכך היא מחנכת אותך שזה בשליטתך, שאתה זה שקובע האם תהיה מגורה מינית או לא, שאתה יכול לשלוט ביצר.
היום כבר יש טענות שעצם איסור הנגיעה הוא מזיק נפשית... ועוד... ועוד... אולם יש רבים שמוכיחים שזה לא כך. ומעולם לא שמענו שב"עולם", שבו לא מתייחסים לאיסור שז"ל, חיים יותר, או חיים יותר טוב. כמעט להיפך, תוחלת החיים ושמחת החיים כמעט תמיד גבוהה יותר במחוזות שבהם שומרים יותר על איסורים אלו. עד כמה שניתן למדוד את זה.
שלום רב,
בסיס השאלה שלך הוא כמובן ההבדל הגדול בין תפיסת העולם של העולם המודרני לגבי אוננות ושזל, לעומת התורה. אכן ההלכה רואה באוננות גברית חטא חמור מאוד ועל פי תורת הסוד מדובר על ה"חטא הידוע" ואחד החמורים שאדם יכול לעבור. בספרות של התורה הפנימית יש עיסוק רב ותכוף בענין הזה ובמשמעותו. אולם, חשוב לציין, שכבר ציינתי בעבר שיש ראשונים שמתייחסים לחטא פחות בחומרא, אולם לכל הדעות מדובר לפחות באיסור גמור מבחינה הלכתית.
אם זו אכן השאלה, הפער בין הגישות, אז חשוב לדעת שהקביעה שהאוננות היא צורך פיזיולוגי ונפשי כאחד היא קביעה לא מדעית... והיא סוביקטיבית, היא אמנם מקובלת היום מאוד בקרב החוגים שאינם שומרים תורה ומצוות, אולם היא איננה מוכחת מדעית בשום צורה, כמובן, ולכאורה גם אי אפשר ממש להוכיח אותה... עד כמה שידוע לנו יכול להיות גם להיפך לחלוטין, שבריאותם הנפשית של גברים שלא אוננו היא גבוהה וחייהם מאושרים יותר מאשר להיפך. מדעית.
ולכן הנקודה הראשונה היא להפנים שלא מדובר על "מדע" מול אמונה... או על הוכחות מוחלטות בצורה שכלית. זו נקודת מבט, ומחקרים מבוססי גישה.
השאלה הגדולה, שממנה אולי היה ראוי להתחיל, היא שאלת היחס. אני נוהג תמיד לספר לתלמידים שפעם בשעת שמירה בצבא, שאל אותי החבר הלא דתי ששמר איתי האם זה באמת אפשרי שעד לאותו גיל (הייתי בגיל 21) לא נגעתי באף אחת... כשעניתי שכן, הוא אמר שזה פשוט לא יתכן. פשוט סתם שקר... ואתה יודע, האמנתי לו! האמנתי שמבחינתו זה פשוט שקר מוחלט... במצבו הוא לא יכול היה להבין שזה יתכן. כולנו חוטאים בכך, אנחנו נוהגים לדון אחרים על פי אמות המידה שלנו... כך אני, לדוגמא, יכול לומר שלא יכתן שיש בימינו מי שלומד 20 שעות ביממה וישן 4, פשוט לא יתכן... אבל לאנשים במדרגות אחרות, זה יתכן.
כך יחס התורה לנושא שלנו, היחס לעולם המיני, לאוננות, לגירוי שהוא יוצר, הוא תוצאה של חינוך עצמי ואדם יכול לחנך את עצמו לא לאונן... לא לקיים יחסים עם נשים מזדמנות, אני זוכר תקופות ארוכות בישיבה שזה פשוט לא היה בלקסיקון שלי לחשוב על זה... חייתי בעולם כל כך רוחני שפשוט לא הייתי שם.
לרוב האנשים זה קשה יותר, מכיוון שהם לא מפנימים שזה בידם. לא מבינים שבסופו של דבר המיניות (המטורפת, זו שאנו חיים בה היום) היא תוצאה של גירוי עצמי ושל רצון להיות שם, תראה את כל תעשיית המין והגירוי, גברים שבולעים ויאגרה רק כדי שהם יהיו מגורים יותר, תעשיית לבוש של נשים שכל עניינה זה לשדר מיניות... האדם נהנה להביא את עצמו למצב של גירוי מיני תמידי (בהיעדר הגדרה טובה יותר) ואחר לומר "זה לא בשליטתי, אני עבד של הדבר הזה".
אכן התורה לא טוענת בשום מקום שטוב "לא לאונן". התורה איננה ספר מדע ואיננה מספקת נתונים האם זה טוב או רע "מדעית" בצורה ישירה... אולם התורה מגדירה מבחינתה תקופות ארוכות (שבועיים בחודש, ולעיתים חודשים של אחרי לידה) שבהם אסור לגבר לגעת באשתו... ובכך היא מחנכת אותך שזה בשליטתך, שאתה זה שקובע האם תהיה מגורה מינית או לא, שאתה יכול לשלוט ביצר.
היום כבר יש טענות שעצם איסור הנגיעה הוא מזיק נפשית... ועוד... ועוד... אולם יש רבים שמוכיחים שזה לא כך. ומעולם לא שמענו שב"עולם", שבו לא מתייחסים לאיסור שז"ל, חיים יותר, או חיים יותר טוב. כמעט להיפך, תוחלת החיים ושמחת החיים כמעט תמיד גבוהה יותר במחוזות שבהם שומרים יותר על איסורים אלו. עד כמה שניתן למדוד את זה.
היתר לאוננות או שזל?
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
בית קפה לא כשר מטעם העבודה
אני סבור שאסור ללכת לשם. יש בזה גם משום מראית עין (אנשים יראו אותך יושבת ויחשבו שזה מקום בסדר, יש הרבה אנשים שמתביישים לשאול). וגם משום תמיכה ועידוד של מקומות לא כשרים.
אני סבור שאסור ללכת לשם. יש בזה גם משום מראית עין (אנשים יראו אותך יושבת ויחשבו שזה מקום בסדר, יש הרבה אנשים שמתביישים לשאול). וגם משום תמיכה ועידוד של מקומות לא כשרים.
שאלה לקראת מכירת חמץ בפסח
1. אפשר לכתוב- הבית כולו מלבד החדר שאותו לא נבדוק.
2. באופן עקרוני יש להיפטר רק מהחמץ הגמור, אין צורך בניקיון כמו בדרך כלל. בהתאם למה שאכתוב בסעיף 3.
3. תהיה בעיה להיכנס לבית להוציא בגדים וכו', שהרי הבית מכור ויש בו חמץ נסתר. לכן תצטרכו לעשות כפי שכתבת לנקות את השאר (לא חייב ניקיון רגיל, כמו של מי שנשאר בבית, אפשר משהו יותר קליל), ואז למכור את המטבח. הסדין מספיק.
1. אפשר לכתוב- הבית כולו מלבד החדר שאותו לא נבדוק.
2. באופן עקרוני יש להיפטר רק מהחמץ הגמור, אין צורך בניקיון כמו בדרך כלל. בהתאם למה שאכתוב בסעיף 3.
3. תהיה בעיה להיכנס לבית להוציא בגדים וכו', שהרי הבית מכור ויש בו חמץ נסתר. לכן תצטרכו לעשות כפי שכתבת לנקות את השאר (לא חייב ניקיון רגיל, כמו של מי שנשאר בבית, אפשר משהו יותר קליל), ואז למכור את המטבח. הסדין מספיק.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכה
מוצרים








